19,006. זה מספר הגולשים בבלוג מאז הקמתו, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה, שנת 2008 הייתה המוצלחת ביותר, בדגש על חודש יולי. מאז? המצב רק מידרדר…

הנתונים המעניינים ביותר הם בטבלת מילות החיפוש. רשימת מילות החיפוש שגולשים חיפשו בגוגל, מצאו את הבלוג בתוצאות החיפוש ונכנסו. אלו המונחים המרכזיים שמהם הגיעו הגולשים לבלוג:

ישנם לא מעט כניסות גם מחיפוש שמותיהם של החברים בבלוג. המוביל הוא אלעד לינצ'בסקי עם 64 כניסות מגוגל, אם נוסיף את 71 הכניסות למונח “לינצ’י”!! (כן כן חברים, 71 איש חיפשו בגוגל את המונח לינצ’י!) אין ספק שלינצ’י הוא המנצח הגדול. אחריו מדשדשים ניר ליבנה עם 26, אני עם 22 ולירון עם 8.

פינת ההזוי. מבין המונחים שמהם נכנסו לבלוג ניתן למצוא גם לא מעט מונחים הזויים (וזו הגדרה עדינה). כמו: מסיבת אסיד, קרוקודיל, ערום, בני סלע, טלפון של גיאדמק (אמממ….), פצצת אטום, חרדל, בלונדיניות, בחורות יפיפות, דניות ונראה לי שנעצור כאן.

נפלאות הן דרכי הגוגל.

הפעם הראשונה שבה עלה רעיון הרכבת הייתה באמצע המאה ה19, סגן הקונסול הבריטי בחיפה (תומאס ב.סנדוויט) העלה את הרעיון לבנות מסילת רכבת מחיפה, דרך עמק יזרעל ועד לבגדד. עברו כמה וכמה שנים בשדות העמק עד שמשפחת סורסוק (משפחה ממוצא יווני שמושבה בביירות) קיבלה את הזיכיון לבנית המסילה מידי השלטון העותומני. משפחת סורסוק יצא למסע גיוס הון ובעזרתו של כתב ה”סאן” בחיפה גיוסו מספר משקיעים והוקמה “החברה החמידית”, או בלעז HMR. למרות הכוונות הטובות הפרויקט נכשל, המזומנים נגמרו ולבסוף ויתרה משפחת סורסוק על הזיכיון. את המסילה בנתה בסופו של דבר חברת SOR, חברה בריטית שקנתה את הזיכיון מנוצרי לבנוני בשם יוסוף אליאס.

* * *

בתחילה כללה המסילה בין חיפה לאל חמה 10 תחנות, שמונה מהן נמצאות כיום בשטחי מדינת ישראל. במרוצת השנים, עם ההתפתחות שחלה באוכלוסיית האזור וריבוי היישובים בעמק יזרעאל נבנו תחנות נוספות. שנות ה40 של המאה הקודמת היו שנות השיא של הרכבת ולאורכה היו כ48 תחנות!

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנות רכבת העמק: תחנת כרמל, המושבה הגרמנית, חיפה מרכז, המרכז, המסחרי היהודי, תחנת חיפה מזרח, משטרה, תחנת חוואסה, תל חנן, ביטחון נשר, תחנת נשר – היישוב, תחנת נשר – המפעל, משק יגור, תחנת נחלת יעקב, יגור מסילאים, ג’למי, תחנת אלרואי, תחנת קריית חרושת, תחנת כפר יהושע, תחנת כפר ברוך, תחנת עפולה, תחנת עין חרוד, תחנת תל יוסף, תחנת שאטה, תחנת ה”שדה”, תחנת בית שאן, תחנת בית יוסף, גשר, נהריים, דלהמיה (אשדות יעקב), תחנת חניית ארלוזורב, תחנת עמק הירדן, תחנת צמח, תחנת אל חמה.

תחנת חיפה

* * *

אילו הרכבת הייתה יודעת לדבר… כמו כול דבר בארצנו לאירועים באזור הייתה השפעה רבה על רכבת העמק.

במלחמת העולם הראשונה היוותה הרכבת את אחד הנכסים האסטרטגיים שבידי הטורקים ולכן גם היוותה את אחד מיעדי ההפצצות העיקריים של הבריטים בארץ-ישראל בזמן המלחמה. למעשה בתקופה זו נעשה ברכבת שימוש צבאי בלבד.

קצת לפני כיבוש הארץ ע”י הבריטים העבירו הטורקים את השליטה ברכבת לידי הווקף המוסלמי. מטרת הטורקים הייתה למנוע השתלטות בריטית-צרפתית על המסילה, והדבר אף הגיע לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג… כפי שאתם מבינים הרכבת עברה לשליטת המנדט הבריטי (כלל הרכבת החיג’אזית חולקה בין בריטניה וצרפת) ונוהלה ע”י חברת “מסילות ברזל פלשתינה”. בתקופה זו חל גידול משמעותי במספר הנוסעים ובתדירות הרכבות. 

עם פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הפכה המסילה ליעד מרכזי להתקפות הערבים באזור. הערבים נהגו להניח מוקשים ומטענים לאורך הדבר, דבר שגרם לנזקים רבים למסילה וכמובן גרם למספר הרוגים. מספר חודשים לאחר תחילת המהומות הקימו הבריטים את “משמר הרכבת”, כוח יהודי שאומן ע”י ארגון ההגנה ותפקידו היה לאבטח את המסילה ותנועת הרכבות.

כשהחל המרי העברי בשנת 1945, היוותה הרכבת מטרה במאבק נגד הבריטים. אחת הפעולות הראשונות שבוצעו הייתה “מבצע מסיבה” (מסיבה כן, לא סבתא.. שלא תבלבלו לי…), מבצע שמכונה בימנו “ליל הרכבות”. בעקבות הפעולה הזו יצאו פעולות נוספות כגון “ליל הגשרים” ועוד.

לאחר מלחמת העצמאות שימשה הרכבת בעיקר לצורכי צבא (הסעות חיילים…), אך חוסר כדאיות כלכלית גרם לכך שבתחילת שנות ה50 הפסיקה רכבת ישראל את תנועת הרכבות במסילה.

* * *

טיול בעקבות רכבת העמק, המעוניינים בטיול משפחות יכולים לצאת סיור רכוב מתחנה לתחנה. במספר תחנות קיים הסבר ובחלקם אף מוזיאון כזה או אחר.

סקירה היסטורית מפורטת ניתן למצוא בערך “רכבת העמק” בויקיפדיה.

מתכננים טיול לעתיקות בית-שאן? אז כדאי שתקראו על הטרגדיה של שמעון בן-שאול ושאר יהודי העיר.

* * *

שמעון בן שאול היה יהודי אמיץ, איש גדול (פיסית) ולוחם על, סוג של גוליית יהודי. שמעון נולד כמה שנים אחרי שיהושוע מנצרת נצלב ובשנת 66 לספירה היה בשנות העשרים, נשוי + כמה בנים (לא ידוע כמה). שמעון התגורר עם משפחתו בעיר סקיתופוליס (או בית-שאן בעברית…). אביו של שמעון – שאול, היה מהאנשים הידועים וממנהיגים הישוב היהודי בעיר.  בתקופת בית שני בית-שאן הייתה עיר מעורבת, תושביה היו ברובם נוכריים, שילוב של יוונים, סורים ושומרונים. בעיר חיו יהודים עוד מאז שדוד המלך כבש את האזור ובתקופת בית שני חיו בעיר כ-10,000 עד 13,000 יהודים.

* * *

החורף של שנת 66 לספירה היה די סוער, שילוב של חוסר יציבות של השלטון הרומי בעקבות מותו של המלך אגריפס הראשון, אכזריות השלטון הרומי, קבוצות יהודיות קיצוניות וסכסוכים מקומיים בין יהודים ללא-יהודים גרמו לפריצתו של המרד הגדול.

בוקר אחד החליטו תושביה הנוכריים של קיסריה לטבוח בתושבים היהודיים בעיר ועשו זאת בהצלחה די מרובה. בעקבות זאת החלו התקפות רבות של קבוצות יהודים על ערים לא יהודיות ברחבי יהודה. בערים המעורבות לרוב טבחו התושבים הנוכריים ביהודים או שהיהודים המקומיים הצטרפו ליהודים התוקפים. אך המקרה של בית-שאן היה שונה במקצת.

האוכלוסיה המקומית בעיר החליטה לשמור על שכנות טובה ולהתייצב לצד שכניהם הנוכריים. כאשר תקופו היהודית את העיר, הם נלחמו לא רק בתושבי העיר הנוכריים אלא גם באחיהם היהודים. שמעון לחם בגבורה, הרג רבים והיה מהלוחמי העיר הבולטים, מספרים שאף מספר פעמים עצר לבדו את הכוחות היהודים שתקפו את בית-שאן.

אך תושבי סקיתופוליס עדיין חששו שהיהודים ירצו לחפר על הבגידה באחיהם וישרפו את העיר באישון ליל. בלילה הם הזמינו את תושבי העיר היהודים לחורשה הסמוכה "על-מנת לחזק את האחווה בין תושבי העיר". לאחר שהתרכזו בחורשה תקפו אותם באישון ליל, טבחו את כולם ובזזו את רכושם, עפ"י יוסיפוס נטבחו באותו הלילה כ-13,000 יהודים (יש אומרים שכנראה מדובר במספר מוגזם).

כשתקפו אותם בחורשה שלף שמעון את החרב, אך מהר מאוד שהבין שהקרב הזה חסר סיכוי. יוסיפוס מספר ששמעון צעק בקול גדול:

" אכן, בני סקיתופוליס, אני נענש כראוי על פשעי – אני ואחי אשר הוכחנו את נאמנותנו לכם בעת ההרג הנורא של בני עמנו! אנו, שחשנו מבשרנו, ובצדק, שאין לתת אמון בנוכרים, לאחר שחטאנו חטא כה חמור לאחינו – הבה נמות ארורים בידינו אנו, כי אין אנו ראויים למות ביד אויבינו. יהיה מות זה גם עונש הולם לתועבה שביצעתי, וגם יוסיף תהילה לאומץ ליבי – שהרי כך לא יוכל איש מאויבינו להתפאר שהרגני, או להתרברב אל מול גופתי המוטלת על הארץ! "

לאחר מכן הרג את אביו, את אימו, את אישתו ובניו, ולבסוף התאבד.

בפעם הבאה שאנו מוצאים תיעוד לישוב יהודי בבית שאן היא כמאתיים עד שלוש מאות שנים מאוחר יותר.

* * *

אז בפעם הבאה שאתם מסתובבים בעתיקות בית-שאן, תסכלו על השרידים, תהנו מהמבנים הרומאים המדהימים. אך תזכרו גם את סיפורם של האנשים שחיו במקום פעם, באחת התקופות המשמעותיות והמסוכנות שהיו.

Filed under: טיולים לצפון, שעה היסטורית Tagged: המרד הגדול, יוסף בן-מתתיהו, סקיתופוליס, עתיקות בית-שאן

* * *

שישי בבוקר, יום יפה, אימא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון!! אז זהו – שלא, במקום לקנות לי בלון יצאנו לטייל.

בבוקר יום שישי יצאנו לטייל בצפון הארץ, בשעה 08:04 יצאנו מהבית והתחלנו לנסוע לכיוון צפון. אימא ואבא שרו לי שירים טיפשיים ולא נתנו לי לישון, אבל בכל זאת הצלחתי להירדם קצת. התעוררתי כשהגענו לצומת אלונים ושם פגשנו את גלעד (וההורים שלו), תמר (וההורים שלה + שאול), מיקי (וההורים שלו) ובחור חדש שקוראים לו איתי (אימא אומרת שאבא של איתי הוא החבר הדימיוני של דוד ניר, אבל לי הוא נראה די אמיתי…).

משם יצאנו בשיירה בנסיעה מאוד מאוד מאוד איטית לכיוון יודפת. הנסיעה הייתה כל כך איטית שהתחלתי לצעוק: "אאאאאאאאאבבבבבבבבאאאאאאאאא ביייייי בוווווו אהההההה !!!" מרוב שעמום. לבסוף הגענו למרגלות הישוב יודפת, אבא שם אותי על הבטן והתחלנו ללכת.

מסיבה שלא ברורה לי את גלעד ותמר שמו על הגב, איך בדיוק הם אמורים לראות ככה את המסלול?? תראו איך תמר מתאמצת לראות משהו…

היי היי היי תרשו לי פה להתערב. בתור המבוגר האחראי..ההמ הההמ. אני ראיתי הכל, בעיקר כבשים ואת השיער הג'ינג'י של אבא שלי. הבעיה התחילה כשאבא של יעלול התחיל לספר על כל מיני דברים לא ברורים ממזמן מזמן לפני שהחכם לינצ'ין נולד. ברגע שהוא פתח את הפה פשוט נרדמתי…

אבל אבא ואמא סיפרו לי שהוא סיפר על יוסף בן-מתתיהו ועל יוספוס פלאוויוס (למרות שנראה לי שהם אותו בנאדם, אבל אני לא סגור על זה..) שהיה גם אלוף פיקוד צפון של פעם וגם היסטוריון וגם אופורטוניסט. הוא היה שם על התל ונלחם ברומאים. הוא בנה חומה גדולה גדולה כדי שהרומאים לא יצליחו לירות ולהתקרב ליודפת.

אבל אז בא הבוגד התורן ובשביל מטרנה וסימילאק גילה לרומאים את כל הסודות והם הצליחו לכבוש את התל.

אממ… כן… ששי נרדם אני אמשיך… אממ… אחרי שאבא שלי הסביר כול כך יפה (כי אבא שלי הוא הכי בעולם ואבא שלי הטוב מכולם!) עלינו לתל יודפת וראינו את שרידי הישוב ובור המים. משם ירדנו לעמק והתחיל להיות חם, אבל ממש ממש חם, ואמרתי לאבא שישים לב שאמא שותה ועומדת בצל.

אח"כ התחלנו לעלות בשביל הצר עד שהגענו למרגלות הר עצמון. עקרונית המסלול ממשיך משם במעלה ההר עד הפסגה, משם אפשר לראות נוף מדהים של בקעת בית נטופה, אח"כ יורדים לשני מעיינות ואז חוזרים למכוניות. אבל אימא שלי ואימא של גלעד "המליצו" לאבא לפנות ימינה לכיוון המכוניות במקום שמאלה לכיוון ההר…

אחרי הליכה קצרה בשביל הגענו חזרה למכוניות והתחלנו לנסוע, אני לא כל כך סגורה לאן נסענו כי אבא הסתובב הרבה, אבל בסוף הגענו לאיזה גן אירועים וכולם התחילו לאכול שיפודים. חוץ מדוד ניר שאכל מוגבץ וממני, שאכלתי מרק (טעים טעים). אח"כ נכנסו שוב למכונית והדבר הבא שאני זוכרת זה את אבא ואימא מכניסים אותי לאמבטיה…

שלכם,

יעלול תעלול וגלעד שנדחף לי באמצע.

Filed under: טיולים לצפון Tagged: טיול בפסח, טיול עם תינוקות, יוסף בן-מתתיהו, תל יודפת

אנא בצעו סקר קצר

הזמן חלף ותקופה די עמוסה עברה על מרבית החברים, חלק התחתנו, חלק עשו "אירוע משמח", היו שכבשו (ועדיין כובשים) את פריס וחלק אף המשיכו לטייל לבדם… אך נפסיק למשוך זמן ונגיע להודעה הדרמטית שלשמה התכנסנו:

אנו גאים להכריז על שני מצטרפים חדשים לצוות Walk&Eat! אתם מוזמנים לקבל במחיאות כפים סוערות את…

גלעד "ששי" אברמסון

ואת הגברת תמר "שולה" לבנה

אנו מניחים כי בעקבות המצטרפים החדשים האתר ישנה מעט את אופיו ויתמקד בהמשך בעיקר בטיולי ילדים..

מירון ביקש להציע ללינצ'י לפתוח פינה לטיולים רגילים… אבל הוא כנראה שכח שיש לו בבעיה בברך…

חברי Walk&Eat רוצים לאחל הרבה הרבה מזל טוב לגלעד ותמר, וכמו שאומרים אצלנו בבית.. שיהיה הרבה בהצלחה…

אודי

אודי.

בכל אופן לינצ'י כמו לינצ'י, למרות שהגב והרגליים כבר לא מה שהיו, מחליט לטייל. למה ? כי חם

ביום שישי בהיר אחד הוא מכנס את ניר ועדי, חמוטל ומורן(קלה), מיכל ואודי, גלי וגיל, ליריק וליטל, אמנון, מאיה, סיון ומירון וכמובן את חברתו ענת ואומר: ידידי היקרים הגיע זמן טיול, צאו צאו לצפון החם וטיילו לכם בנחל כזיב

בתחילה לא נחל הטיול הצלחה רבה, שכן מכונית תקועה וצרעות רבות הקשו על קיום לינת הלילה והתקנת הארוחה המסורתית…

אבל לאחר שהתמקמנו, אכלנו ליצ'י, בנינו אוהלינו, אכלנו ליצ'י, עשינו על האש, אכלנו ליצ'י, שרנו ושתינו קפה (כבר הבנתם את העניין עם הלינצ'י…סליחה ליצ'י) הלכנו לישון.

בבוקרו של יום שבת קמנו עקוצים ומגורדים אפילו המצרים הקדמונים אינם זוכרים מכת יתושים אימתנית שכזאת…

בכל אופן התארגנו ליציאה לנחל כזיב, עם התיק החדש שקיבלתי מחברי היקרים (לא ניר אתה לא צריך להוריד ביצה). מכיוון שחמוטל צילמה, עיצבה ודרשה (עוד מדרישותיה בהמשך…) להלן תמונה של התקנת התיק והרכבת בקבוק עזוב על אחד הפקקולים.

על הטיול עצמו כרגיל אין יותר מדי מה לפרט. היה מהנה ביותר. ירדנו לנו ממצפה הילה (חניון הזיתים) אל נחל כזיב במסלול הכחול. הלכנו והלכנו ולאחר כ-10 דקות הליכה החלטנו לעצור ולאכול (כי אחרת איך נוכל לכתוב בבלוג שנקרא "הולכים ואוכלים" ???). חמוטל בתור האמא של הטיולים הכינה לנו ארוחה לתפארת שקונחה איך לא עם לינצ'י אדמדם. בנקודה זאת הלינצ'ין וגיל עזבו אותנו כל אחד מסיבותיו הוא (אנחנו עוד ניתקל בהם בהמשך…).

בכל אופן המשכנו את טיולנו בנחל והפעם הלכנו יותר מחצי שעה (בשביל המסומן ירוק) עד אשר הגענו לבריכת מים לפני עין תמיר. השתכשכנו במימיו הזכים ואף ביצענו את טקס השפרצת המים הידוע.

בכל אופן המשכנו ללכת לנו עד שהגענו לעין תמיר הנמצא בתוך ניקבה. נכנסנו לנו לניקבה ולמי שהיה מספיק אומץ גם ניתקל באדם ערום המשכשך לו בתוך המים (כמובן שברחנו משם כל עוד נשימה באפנו).

זהו מכאן החל המסלול בעליה קלה לכיוון עין זיו אותו שואבת למוות חברת מקורות, כמובן שכל הדרך המשכנו לאכול (והפעם מלונים).

ביציאה נפגשנו שוב עם החכם לינצ'ין וגיל ויצאנו לנו לאכול (כמובן) בדרך אימתנית אותה ניווט באומץ רב ליריק.

אכלנו במסעדת בוקר טוב בכפר ירכא (הידוע בתור מסעדת סבאח אל ח'יר) ונהננו ממשאוושה, חומוס, קבבים ופרגיות משובחות עד מאוד . עייפים חזרנו לביתנו וישון ישנו לנו…

זה הזמן והמקום לברך את המצטרפות החדשות הידועות בתור ליטל וסיון (כן כן שוב פעם בקשה של חמוטל ולא, מיכל כבר לא מצטרפת חדשה).

ולפינה החדשה: "הטיפ של חמוטל" !!! מעתה בסופו של כל טיול הכנסו לכם לדף החדש "הטיפ של חמוטל" ותהנו מעצות מועילות לחיים בריאים… עד הפעם הבאה…

להלן התמונות של חמוטל למי שלא הספיק לו

התוכנית הכללית – נחל כזיב, החלק שבו עוד לא טיילנו (החלק המזרחי). מסלול של כ-8 קמ (לא מתחייב על הדיוק) חלקו מוצל ויש מים בדרך.
  
ייתכן שתהיה סטייה קטנה מהמסלול שבלינק אבל את העיקרון תוכלו להבין.
 
לפי מספר האנשים נגזור את סוג ארוחת הערב – פוייקה או עלאש – מה שבטוח – מירון אחראי על חומוס חליל
 
נפגש בשעה 18:00 בכניסה למצפה הילה. העניין עוד כפוף לשינויים – כדאי לעקוב אחר ההתפתחויות.
 

לא ערכתי מילה והרי סיפורו מובא לפניכם:

"יום שישי נפגשנו בשעה 16:00 בסביבות 15:00 ככה בצומת גולני….אכלנו גלידה במקדונלדס. לינצ'י הגיע עם חולצה סגולה של החוגי סיור שלנו". (הערת המחבר- נראה לי שאודי קצת מבולבל).

אודי צועק: "מירון !!! של החוגי סיור שלנו !!! לי ולניר היה מוזר למה…כי פעם החולצה היתה סוג של אוהל והפעם החולצה היתה צמודה / עמדה להפקע באיזור הבטן".

אודי ממשיך בתיאורו המפליא: "אחר כך נסענו בדרך נוף בית קשת. בדרך ראינו ערבים עושים אוכל ורעש. היה נוף מרגש, חוויה אנטרופולוגית מרגשת ואז ניר חשב שהמזדה 3 של ההורים שלו הוא רכב ארבע על ארבע. אפילו סובארו לא נוסע ככה". .

"תכלס הגענו לקיבוץ גזית, ישנו ליד הגדר ואכלנו את הפויקה הכי טוב בתולדות האנושות !" ברקע ויכוח בין מיכל לאודי האם יש לציין את העובדה ששומר הזהיר אותנו מפני חזירי בר ??? וציידים באיזור ???

"תוך כדי הלילה מיכל וענת טענו כי חזירי בר הגיעו לבקר", למרות שאודי טוען שאילו נחירותיו שלו ושל החכם לין צי'ן.

"את יום השבת פתחנו בנסיעת רכבי ליסינג בדרך 4X4", כאשר אודי מפגין מיומנות רכיבת שטח ברכב המיצובישי של מיכל (כרגיל הוא מגזים). אודי מדגיש: "החכם לין צ'ין הוריד את נוסעיו (שאול ואמנון) כדי שילכו ברגל".

"המסלול היה נהדר, החום היה כבד, כרגיל ג'יפאים הפריעו את מנוחת הצהריים…התמונות (בהן לא מרגישים את החום) מדברות בעד עצמן".

"בסוף הלכנו לאכול ביוניס בזמן שעדי וניר נתקעו עם הרכב המעלה עשן. הפויקה נסע עם הגרר. לברך של לינצ'י שלום או ברצינות: לכתף של לינצ'י שלום".

נהנתם ????

גם אנחנו…(למרות השהות המעיקה במעבדה)

אה….גלי….לא שכחתי אותך…

מזל טוב…הילדה הפוטוגנית עם החיוך מתחתנת עם איש הפרחים (לא נפתולסקי) הידוע בשמו גיל.