20,000 כניסות לבלוג! טוב נו, כמעט 20

הרבה זמן לא עלה פוסט חדש במטיילים ואוכלים (שוב…) והשמועות אומרות שיש סיכוי שבשבועות הקרובים יעלה משהו חדש. בינתיים, מפה לשם, עברו עד כה בבלוג מעל 19,000 גולשים מאז הקמתו אי שם בשנת 2006. סיכום ביניים (זהירות! טבלאות לפניכם).

19,006. זה מספר הגולשים בבלוג מאז הקמתו, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה, שנת 2008 הייתה המוצלחת ביותר, בדגש על חודש יולי. מאז? המצב רק מידרדר… Smile

walkandeat_stat

הנתונים המעניינים ביותר הם בטבלת מילות החיפוש. רשימת מילות החיפוש שגולשים חיפשו בגוגל, מצאו את הבלוג בתוצאות החיפוש ונכנסו. אלו המונחים המרכזיים שמהם הגיעו הגולשים לבלוג:

walkandeat_stat_keywords

ישנם לא מעט כניסות גם מחיפוש שמותיהם של החברים בבלוג. המוביל הוא אלעד לינצ'בסקי עם 64 כניסות מגוגל, אם נוסיף את 71 הכניסות למונח “לינצ’י”!! (כן כן חברים, 71 איש חיפשו בגוגל את המונח לינצ’י!) אין ספק שלינצ’י הוא המנצח הגדול. אחריו מדשדשים ניר ליבנה עם 26, אני עם 22 ולירון עם 8.

פינת ההזוי. מבין המונחים שמהם נכנסו לבלוג ניתן למצוא גם לא מעט מונחים הזויים (וזו הגדרה עדינה). כמו: מסיבת אסיד, קרוקודיל, ערום, בני סלע, טלפון של גיאדמק (אמממ….), פצצת אטום, חרדל, בלונדיניות, בחורות יפיפות, דניות ונראה לי שנעצור כאן.

נפלאות הן דרכי הגוגל.

מודעות פרסומת

רכבת העמק

רכבת העמק – השלוחה המקומית של מסילת הרכבת החיג’אזית ושיר של יונתן גפן. הצטרפו אלינו למסע קצר לאורך המסילה ההיסטורית שבין חיפה לצמח. לחצו play ותגבירו את הווליום.

 

הפעם הראשונה שבה עלה רעיון הרכבת הייתה באמצע המאה ה19, סגן הקונסול הבריטי בחיפה (תומאס ב.סנדוויט) העלה את הרעיון לבנות מסילת רכבת מחיפה, דרך עמק יזרעל ועד לבגדד. עברו כמה וכמה שנים בשדות העמק עד שמשפחת סורסוק (משפחה ממוצא יווני שמושבה בביירות) קיבלה את הזיכיון לבנית המסילה מידי השלטון העותומני. משפחת סורסוק יצא למסע גיוס הון ובעזרתו של כתב ה”סאן” בחיפה גיוסו מספר משקיעים והוקמה “החברה החמידית”, או בלעז HMR. למרות הכוונות הטובות הפרויקט נכשל, המזומנים נגמרו ולבסוף ויתרה משפחת סורסוק על הזיכיון. את המסילה בנתה בסופו של דבר חברת SOR, חברה בריטית שקנתה את הזיכיון מנוצרי לבנוני בשם יוסוף אליאס.

* * *

בתחילה כללה המסילה בין חיפה לאל חמה 10 תחנות, שמונה מהן נמצאות כיום בשטחי מדינת ישראל. במרוצת השנים, עם ההתפתחות שחלה באוכלוסיית האזור וריבוי היישובים בעמק יזרעאל נבנו תחנות נוספות. שנות ה40 של המאה הקודמת היו שנות השיא של הרכבת ולאורכה היו כ48 תחנות!

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנות רכבת העמק: תחנת כרמל, המושבה הגרמנית, חיפה מרכז, המרכז, המסחרי היהודי, תחנת חיפה מזרח, משטרה, תחנת חוואסה, תל חנן, ביטחון נשר, תחנת נשר – היישוב, תחנת נשר – המפעל, משק יגור, תחנת נחלת יעקב, יגור מסילאים, ג’למי, תחנת אלרואי, תחנת קריית חרושת, תחנת כפר יהושע, תחנת כפר ברוך, תחנת עפולה, תחנת עין חרוד, תחנת תל יוסף, תחנת שאטה, תחנת ה”שדה”, תחנת בית שאן, תחנת בית יוסף, גשר, נהריים, דלהמיה (אשדות יעקב), תחנת חניית ארלוזורב, תחנת עמק הירדן, תחנת צמח, תחנת אל חמה.

תחנת חיפה

תחנת חיפה

* * *

אילו הרכבת הייתה יודעת לדבר… כמו כול דבר בארצנו לאירועים באזור הייתה השפעה רבה על רכבת העמק.

במלחמת העולם הראשונה היוותה הרכבת את אחד הנכסים האסטרטגיים שבידי הטורקים ולכן גם היוותה את אחד מיעדי ההפצצות העיקריים של הבריטים בארץ-ישראל בזמן המלחמה. למעשה בתקופה זו נעשה ברכבת שימוש צבאי בלבד.

קצת לפני כיבוש הארץ ע”י הבריטים העבירו הטורקים את השליטה ברכבת לידי הווקף המוסלמי. מטרת הטורקים הייתה למנוע השתלטות בריטית-צרפתית על המסילה, והדבר אף הגיע לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג… כפי שאתם מבינים הרכבת עברה לשליטת המנדט הבריטי (כלל הרכבת החיג’אזית חולקה בין בריטניה וצרפת) ונוהלה ע”י חברת “מסילות ברזל פלשתינה”. בתקופה זו חל גידול משמעותי במספר הנוסעים ובתדירות הרכבות. 

עם פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הפכה המסילה ליעד מרכזי להתקפות הערבים באזור. הערבים נהגו להניח מוקשים ומטענים לאורך הדבר, דבר שגרם לנזקים רבים למסילה וכמובן גרם למספר הרוגים. מספר חודשים לאחר תחילת המהומות הקימו הבריטים את “משמר הרכבת”, כוח יהודי שאומן ע”י ארגון ההגנה ותפקידו היה לאבטח את המסילה ותנועת הרכבות.

כשהחל המרי העברי בשנת 1945, היוותה הרכבת מטרה במאבק נגד הבריטים. אחת הפעולות הראשונות שבוצעו הייתה “מבצע מסיבה” (מסיבה כן, לא סבתא.. שלא תבלבלו לי…), מבצע שמכונה בימנו “ליל הרכבות”. בעקבות הפעולה הזו יצאו פעולות נוספות כגון “ליל הגשרים” ועוד.

לאחר מלחמת העצמאות שימשה הרכבת בעיקר לצורכי צבא (הסעות חיילים…), אך חוסר כדאיות כלכלית גרם לכך שבתחילת שנות ה50 הפסיקה רכבת ישראל את תנועת הרכבות במסילה.

* * *

טיול בעקבות רכבת העמק, המעוניינים בטיול משפחות יכולים לצאת סיור רכוב מתחנה לתחנה. במספר תחנות קיים הסבר ובחלקם אף מוזיאון כזה או אחר.

 

סקירה היסטורית מפורטת ניתן למצוא בערך “רכבת העמקבויקיפדיה.

בית-שאן | הטרגדיה של שמעון

פינה חדשה באתר – שעה היסטורית.

מתכננים טיול לעתיקות בית-שאן? אז כדאי שתקראו על הטרגדיה של שמעון בן-שאול ושאר יהודי העיר.

* * *

שמעון בן שאול היה יהודי אמיץ, איש גדול (פיסית) ולוחם על, סוג של גוליית יהודי. שמעון נולד כמה שנים אחרי שיהושוע מנצרת נצלב ובשנת 66 לספירה היה בשנות העשרים, נשוי + כמה בנים (לא ידוע כמה). שמעון התגורר עם משפחתו בעיר סקיתופוליס (או בית-שאן בעברית…). אביו של שמעון – שאול, היה מהאנשים הידועים וממנהיגים הישוב היהודי בעיר.  בתקופת בית שני בית-שאן הייתה עיר מעורבת, תושביה היו ברובם נוכריים, שילוב של יוונים, סורים ושומרונים. בעיר חיו יהודים עוד מאז שדוד המלך כבש את האזור ובתקופת בית שני חיו בעיר כ-10,000 עד 13,000 יהודים.

* * *

החורף של שנת 66 לספירה היה די סוער, שילוב של חוסר יציבות של השלטון הרומי בעקבות מותו של המלך אגריפס הראשון, אכזריות השלטון הרומי, קבוצות יהודיות קיצוניות וסכסוכים מקומיים בין יהודים ללא-יהודים גרמו לפריצתו של המרד הגדול.

בוקר אחד החליטו תושביה הנוכריים של קיסריה לטבוח בתושבים היהודיים בעיר ועשו זאת בהצלחה די מרובה. בעקבות זאת החלו התקפות רבות של קבוצות יהודים על ערים לא יהודיות ברחבי יהודה. בערים המעורבות לרוב טבחו התושבים הנוכריים ביהודים או שהיהודים המקומיים הצטרפו ליהודים התוקפים. אך המקרה של בית-שאן היה שונה במקצת.

האוכלוסיה המקומית בעיר החליטה לשמור על שכנות טובה ולהתייצב לצד שכניהם הנוכריים. כאשר תקופו היהודית את העיר, הם נלחמו לא רק בתושבי העיר הנוכריים אלא גם באחיהם היהודים. שמעון לחם בגבורה, הרג רבים והיה מהלוחמי העיר הבולטים, מספרים שאף מספר פעמים עצר לבדו את הכוחות היהודים שתקפו את בית-שאן.

אך תושבי סקיתופוליס עדיין חששו שהיהודים ירצו לחפר על הבגידה באחיהם וישרפו את העיר באישון ליל. בלילה הם הזמינו את תושבי העיר היהודים לחורשה הסמוכה "על-מנת לחזק את האחווה בין תושבי העיר". לאחר שהתרכזו בחורשה תקפו אותם באישון ליל, טבחו את כולם ובזזו את רכושם, עפ"י יוסיפוס נטבחו באותו הלילה כ-13,000 יהודים (יש אומרים שכנראה מדובר במספר מוגזם).

כשתקפו אותם בחורשה שלף שמעון את החרב, אך מהר מאוד שהבין שהקרב הזה חסר סיכוי. יוסיפוס מספר ששמעון צעק בקול גדול:

" אכן, בני סקיתופוליס, אני נענש כראוי על פשעי – אני ואחי אשר הוכחנו את נאמנותנו לכם בעת ההרג הנורא של בני עמנו! אנו, שחשנו מבשרנו, ובצדק, שאין לתת אמון בנוכרים, לאחר שחטאנו חטא כה חמור לאחינו – הבה נמות ארורים בידינו אנו, כי אין אנו ראויים למות ביד אויבינו. יהיה מות זה גם עונש הולם לתועבה שביצעתי, וגם יוסיף תהילה לאומץ ליבי – שהרי כך לא יוכל איש מאויבינו להתפאר שהרגני, או להתרברב אל מול גופתי המוטלת על הארץ! "

לאחר מכן הרג את אביו, את אימו, את אישתו ובניו, ולבסוף התאבד.

בפעם הבאה שאנו מוצאים תיעוד לישוב יהודי בבית שאן היא כמאתיים עד שלוש מאות שנים מאוחר יותר.

* * *

אז בפעם הבאה שאתם מסתובבים בעתיקות בית-שאן, תסכלו על השרידים, תהנו מהמבנים הרומאים המדהימים. אך תזכרו גם את סיפורם של האנשים שחיו במקום פעם, באחת התקופות המשמעותיות והמסוכנות שהיו.

פוסט אורח: תל יודפת

שנה שלמה חלפה מהפעם האחרונה שפוסט חדש עלה בבלוג הטיולים הטוב בארץ-ישראל ונדמה כאילו זה היה אתמול… בעקבות חוסר מוטיבציה של מערכת האתר (מירונקל'ה), חוסר רצון של העוזר הראשי למערכת (אודי) וחוסר יכולת של המשנה הראשי לעוזר הראשי של מערכת האתר (החכם לינצ'ין) ביקשנו מיעלול תעלול לכתוב פוסט אורח בנוגע לטיול האחרון בתל יודפת. הנה הוא לפניכם.

* * *

שישי בבוקר, יום יפה, אימא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון!! אז זהו – שלא, במקום לקנות לי בלון יצאנו לטייל.

בבוקר יום שישי יצאנו לטייל בצפון הארץ, בשעה 08:04 יצאנו מהבית והתחלנו לנסוע לכיוון צפון. אימא ואבא שרו לי שירים טיפשיים ולא נתנו לי לישון, אבל בכל זאת הצלחתי להירדם קצת. התעוררתי כשהגענו לצומת אלונים ושם פגשנו את גלעד (וההורים שלו), תמר (וההורים שלה + שאול), מיקי (וההורים שלו) ובחור חדש שקוראים לו איתי (אימא אומרת שאבא של איתי הוא החבר הדימיוני של דוד ניר, אבל לי הוא נראה די אמיתי…).

משם יצאנו בשיירה בנסיעה מאוד מאוד מאוד איטית לכיוון יודפת. הנסיעה הייתה כל כך איטית שהתחלתי לצעוק: "אאאאאאאאאבבבבבבבבאאאאאאאאא ביייייי בוווווו אהההההה !!!" מרוב שעמום. לבסוף הגענו למרגלות הישוב יודפת, אבא שם אותי על הבטן והתחלנו ללכת.

מסיבה שלא ברורה לי את גלעד ותמר שמו על הגב, איך בדיוק הם אמורים לראות ככה את המסלול?? תראו איך תמר מתאמצת לראות משהו…

היי היי היי תרשו לי פה להתערב. בתור המבוגר האחראי..ההמ הההמ. אני ראיתי הכל, בעיקר כבשים ואת השיער הג'ינג'י של אבא שלי. הבעיה התחילה כשאבא של יעלול התחיל לספר על כל מיני דברים לא ברורים ממזמן מזמן לפני שהחכם לינצ'ין נולד. ברגע שהוא פתח את הפה פשוט נרדמתי…

אבל אבא ואמא סיפרו לי שהוא סיפר על יוסף בן-מתתיהו ועל יוספוס פלאוויוס (למרות שנראה לי שהם אותו בנאדם, אבל אני לא סגור על זה..) שהיה גם אלוף פיקוד צפון של פעם וגם היסטוריון וגם אופורטוניסט. הוא היה שם על התל ונלחם ברומאים. הוא בנה חומה גדולה גדולה כדי שהרומאים לא יצליחו לירות ולהתקרב ליודפת.

אבל אז בא הבוגד התורן ובשביל מטרנה וסימילאק גילה לרומאים את כל הסודות והם הצליחו לכבוש את התל.

אממ… כן… ששי נרדם אני אמשיך… אממ… אחרי שאבא שלי הסביר כול כך יפה (כי אבא שלי הוא הכי בעולם ואבא שלי הטוב מכולם!) עלינו לתל יודפת וראינו את שרידי הישוב ובור המים. משם ירדנו לעמק והתחיל להיות חם, אבל ממש ממש חם, ואמרתי לאבא שישים לב שאמא שותה ועומדת בצל.

אח"כ התחלנו לעלות בשביל הצר עד שהגענו למרגלות הר עצמון. עקרונית המסלול ממשיך משם במעלה ההר עד הפסגה, משם אפשר לראות נוף מדהים של בקעת בית נטופה, אח"כ יורדים לשני מעיינות ואז חוזרים למכוניות. אבל אימא שלי ואימא של גלעד "המליצו" לאבא לפנות ימינה לכיוון המכוניות במקום שמאלה לכיוון ההר…

אחרי הליכה קצרה בשביל הגענו חזרה למכוניות והתחלנו לנסוע, אני לא כל כך סגורה לאן נסענו כי אבא הסתובב הרבה, אבל בסוף הגענו לאיזה גן אירועים וכולם התחילו לאכול שיפודים. חוץ מדוד ניר שאכל מוגבץ וממני, שאכלתי מרק (טעים טעים). אח"כ נכנסו שוב למכונית והדבר הבא שאני זוכרת זה את אבא ואימא מכניסים אותי לאמבטיה…

שלכם,

יעלול תעלול וגלעד שנדחף לי באמצע.

שם לבלוג

לפני שאני נותן לאודי את הרשות לכתוב כאן:

אנא בצעו סקר קצר

הודעה דרמטית!! מצטרפים חדשים לWalk&Eat

ימים רבים (יש הטוענים 9 חודשים..) לא פורסם פוסט חדש בבלוג הטיולים הטוב בארץ-ישראל.

הזמן חלף ותקופה די עמוסה עברה על מרבית החברים, חלק התחתנו, חלק עשו "אירוע משמח", היו שכבשו (ועדיין כובשים) את פריס וחלק אף המשיכו לטייל לבדם… אך נפסיק למשוך זמן ונגיע להודעה הדרמטית שלשמה התכנסנו:

אנו גאים להכריז על שני מצטרפים חדשים לצוות Walk&Eat! אתם מוזמנים לקבל במחיאות כפים סוערות את…

גלעד "ששי" אברמסון

גלעד "ששי" אברמסון

ואת הגברת תמר "שולה" לבנה

תמר "שולה" ליבנה

אנו מניחים כי בעקבות המצטרפים החדשים האתר ישנה מעט את אופיו ויתמקד בהמשך בעיקר בטיולי ילדים.. 🙂

מירון ביקש להציע ללינצ'י לפתוח פינה לטיולים רגילים… אבל הוא כנראה שכח שיש לו בבעיה בברך…

חברי Walk&Eat רוצים לאחל הרבה הרבה מזל טוב לגלעד ותמר, וכמו שאומרים אצלנו בבית.. שיהיה הרבה בהצלחה…

אודי

הודעה לציבור

בקרוב אנחנו חוזרים… היכונו היכונו.
פרטים בימים הקרובים.

אודי.