תגית: טיול עם תינוקות

רכבת העמק

רכבת העמק – השלוחה המקומית של מסילת הרכבת החיג’אזית ושיר של יונתן גפן. הצטרפו אלינו למסע קצר לאורך המסילה ההיסטורית שבין חיפה לצמח. לחצו play ותגבירו את הווליום.

 

הפעם הראשונה שבה עלה רעיון הרכבת הייתה באמצע המאה ה19, סגן הקונסול הבריטי בחיפה (תומאס ב.סנדוויט) העלה את הרעיון לבנות מסילת רכבת מחיפה, דרך עמק יזרעל ועד לבגדד. עברו כמה וכמה שנים בשדות העמק עד שמשפחת סורסוק (משפחה ממוצא יווני שמושבה בביירות) קיבלה את הזיכיון לבנית המסילה מידי השלטון העותומני. משפחת סורסוק יצא למסע גיוס הון ובעזרתו של כתב ה”סאן” בחיפה גיוסו מספר משקיעים והוקמה “החברה החמידית”, או בלעז HMR. למרות הכוונות הטובות הפרויקט נכשל, המזומנים נגמרו ולבסוף ויתרה משפחת סורסוק על הזיכיון. את המסילה בנתה בסופו של דבר חברת SOR, חברה בריטית שקנתה את הזיכיון מנוצרי לבנוני בשם יוסוף אליאס.

* * *

בתחילה כללה המסילה בין חיפה לאל חמה 10 תחנות, שמונה מהן נמצאות כיום בשטחי מדינת ישראל. במרוצת השנים, עם ההתפתחות שחלה באוכלוסיית האזור וריבוי היישובים בעמק יזרעאל נבנו תחנות נוספות. שנות ה40 של המאה הקודמת היו שנות השיא של הרכבת ולאורכה היו כ48 תחנות!

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנות רכבת העמק: תחנת כרמל, המושבה הגרמנית, חיפה מרכז, המרכז, המסחרי היהודי, תחנת חיפה מזרח, משטרה, תחנת חוואסה, תל חנן, ביטחון נשר, תחנת נשר – היישוב, תחנת נשר – המפעל, משק יגור, תחנת נחלת יעקב, יגור מסילאים, ג’למי, תחנת אלרואי, תחנת קריית חרושת, תחנת כפר יהושע, תחנת כפר ברוך, תחנת עפולה, תחנת עין חרוד, תחנת תל יוסף, תחנת שאטה, תחנת ה”שדה”, תחנת בית שאן, תחנת בית יוסף, גשר, נהריים, דלהמיה (אשדות יעקב), תחנת חניית ארלוזורב, תחנת עמק הירדן, תחנת צמח, תחנת אל חמה.

תחנת חיפה

תחנת חיפה

* * *

אילו הרכבת הייתה יודעת לדבר… כמו כול דבר בארצנו לאירועים באזור הייתה השפעה רבה על רכבת העמק.

במלחמת העולם הראשונה היוותה הרכבת את אחד הנכסים האסטרטגיים שבידי הטורקים ולכן גם היוותה את אחד מיעדי ההפצצות העיקריים של הבריטים בארץ-ישראל בזמן המלחמה. למעשה בתקופה זו נעשה ברכבת שימוש צבאי בלבד.

קצת לפני כיבוש הארץ ע”י הבריטים העבירו הטורקים את השליטה ברכבת לידי הווקף המוסלמי. מטרת הטורקים הייתה למנוע השתלטות בריטית-צרפתית על המסילה, והדבר אף הגיע לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג… כפי שאתם מבינים הרכבת עברה לשליטת המנדט הבריטי (כלל הרכבת החיג’אזית חולקה בין בריטניה וצרפת) ונוהלה ע”י חברת “מסילות ברזל פלשתינה”. בתקופה זו חל גידול משמעותי במספר הנוסעים ובתדירות הרכבות. 

עם פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הפכה המסילה ליעד מרכזי להתקפות הערבים באזור. הערבים נהגו להניח מוקשים ומטענים לאורך הדבר, דבר שגרם לנזקים רבים למסילה וכמובן גרם למספר הרוגים. מספר חודשים לאחר תחילת המהומות הקימו הבריטים את “משמר הרכבת”, כוח יהודי שאומן ע”י ארגון ההגנה ותפקידו היה לאבטח את המסילה ותנועת הרכבות.

כשהחל המרי העברי בשנת 1945, היוותה הרכבת מטרה במאבק נגד הבריטים. אחת הפעולות הראשונות שבוצעו הייתה “מבצע מסיבה” (מסיבה כן, לא סבתא.. שלא תבלבלו לי…), מבצע שמכונה בימנו “ליל הרכבות”. בעקבות הפעולה הזו יצאו פעולות נוספות כגון “ליל הגשרים” ועוד.

לאחר מלחמת העצמאות שימשה הרכבת בעיקר לצורכי צבא (הסעות חיילים…), אך חוסר כדאיות כלכלית גרם לכך שבתחילת שנות ה50 הפסיקה רכבת ישראל את תנועת הרכבות במסילה.

* * *

טיול בעקבות רכבת העמק, המעוניינים בטיול משפחות יכולים לצאת סיור רכוב מתחנה לתחנה. במספר תחנות קיים הסבר ובחלקם אף מוזיאון כזה או אחר.

 

סקירה היסטורית מפורטת ניתן למצוא בערך “רכבת העמקבויקיפדיה.

פוסט אורח: תל יודפת

שנה שלמה חלפה מהפעם האחרונה שפוסט חדש עלה בבלוג הטיולים הטוב בארץ-ישראל ונדמה כאילו זה היה אתמול… בעקבות חוסר מוטיבציה של מערכת האתר (מירונקל'ה), חוסר רצון של העוזר הראשי למערכת (אודי) וחוסר יכולת של המשנה הראשי לעוזר הראשי של מערכת האתר (החכם לינצ'ין) ביקשנו מיעלול תעלול לכתוב פוסט אורח בנוגע לטיול האחרון בתל יודפת. הנה הוא לפניכם.

* * *

שישי בבוקר, יום יפה, אימא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון!! אז זהו – שלא, במקום לקנות לי בלון יצאנו לטייל.

בבוקר יום שישי יצאנו לטייל בצפון הארץ, בשעה 08:04 יצאנו מהבית והתחלנו לנסוע לכיוון צפון. אימא ואבא שרו לי שירים טיפשיים ולא נתנו לי לישון, אבל בכל זאת הצלחתי להירדם קצת. התעוררתי כשהגענו לצומת אלונים ושם פגשנו את גלעד (וההורים שלו), תמר (וההורים שלה + שאול), מיקי (וההורים שלו) ובחור חדש שקוראים לו איתי (אימא אומרת שאבא של איתי הוא החבר הדימיוני של דוד ניר, אבל לי הוא נראה די אמיתי…).

משם יצאנו בשיירה בנסיעה מאוד מאוד מאוד איטית לכיוון יודפת. הנסיעה הייתה כל כך איטית שהתחלתי לצעוק: "אאאאאאאאאבבבבבבבבאאאאאאאאא ביייייי בוווווו אהההההה !!!" מרוב שעמום. לבסוף הגענו למרגלות הישוב יודפת, אבא שם אותי על הבטן והתחלנו ללכת.

מסיבה שלא ברורה לי את גלעד ותמר שמו על הגב, איך בדיוק הם אמורים לראות ככה את המסלול?? תראו איך תמר מתאמצת לראות משהו…

היי היי היי תרשו לי פה להתערב. בתור המבוגר האחראי..ההמ הההמ. אני ראיתי הכל, בעיקר כבשים ואת השיער הג'ינג'י של אבא שלי. הבעיה התחילה כשאבא של יעלול התחיל לספר על כל מיני דברים לא ברורים ממזמן מזמן לפני שהחכם לינצ'ין נולד. ברגע שהוא פתח את הפה פשוט נרדמתי…

אבל אבא ואמא סיפרו לי שהוא סיפר על יוסף בן-מתתיהו ועל יוספוס פלאוויוס (למרות שנראה לי שהם אותו בנאדם, אבל אני לא סגור על זה..) שהיה גם אלוף פיקוד צפון של פעם וגם היסטוריון וגם אופורטוניסט. הוא היה שם על התל ונלחם ברומאים. הוא בנה חומה גדולה גדולה כדי שהרומאים לא יצליחו לירות ולהתקרב ליודפת.

אבל אז בא הבוגד התורן ובשביל מטרנה וסימילאק גילה לרומאים את כל הסודות והם הצליחו לכבוש את התל.

אממ… כן… ששי נרדם אני אמשיך… אממ… אחרי שאבא שלי הסביר כול כך יפה (כי אבא שלי הוא הכי בעולם ואבא שלי הטוב מכולם!) עלינו לתל יודפת וראינו את שרידי הישוב ובור המים. משם ירדנו לעמק והתחיל להיות חם, אבל ממש ממש חם, ואמרתי לאבא שישים לב שאמא שותה ועומדת בצל.

אח"כ התחלנו לעלות בשביל הצר עד שהגענו למרגלות הר עצמון. עקרונית המסלול ממשיך משם במעלה ההר עד הפסגה, משם אפשר לראות נוף מדהים של בקעת בית נטופה, אח"כ יורדים לשני מעיינות ואז חוזרים למכוניות. אבל אימא שלי ואימא של גלעד "המליצו" לאבא לפנות ימינה לכיוון המכוניות במקום שמאלה לכיוון ההר…

אחרי הליכה קצרה בשביל הגענו חזרה למכוניות והתחלנו לנסוע, אני לא כל כך סגורה לאן נסענו כי אבא הסתובב הרבה, אבל בסוף הגענו לאיזה גן אירועים וכולם התחילו לאכול שיפודים. חוץ מדוד ניר שאכל מוגבץ וממני, שאכלתי מרק (טעים טעים). אח"כ נכנסו שוב למכונית והדבר הבא שאני זוכרת זה את אבא ואימא מכניסים אותי לאמבטיה…

שלכם,

יעלול תעלול וגלעד שנדחף לי באמצע.