תגית: עמק יזרעאל

רכבת העמק

רכבת העמק – השלוחה המקומית של מסילת הרכבת החיג’אזית ושיר של יונתן גפן. הצטרפו אלינו למסע קצר לאורך המסילה ההיסטורית שבין חיפה לצמח. לחצו play ותגבירו את הווליום.

 

הפעם הראשונה שבה עלה רעיון הרכבת הייתה באמצע המאה ה19, סגן הקונסול הבריטי בחיפה (תומאס ב.סנדוויט) העלה את הרעיון לבנות מסילת רכבת מחיפה, דרך עמק יזרעל ועד לבגדד. עברו כמה וכמה שנים בשדות העמק עד שמשפחת סורסוק (משפחה ממוצא יווני שמושבה בביירות) קיבלה את הזיכיון לבנית המסילה מידי השלטון העותומני. משפחת סורסוק יצא למסע גיוס הון ובעזרתו של כתב ה”סאן” בחיפה גיוסו מספר משקיעים והוקמה “החברה החמידית”, או בלעז HMR. למרות הכוונות הטובות הפרויקט נכשל, המזומנים נגמרו ולבסוף ויתרה משפחת סורסוק על הזיכיון. את המסילה בנתה בסופו של דבר חברת SOR, חברה בריטית שקנתה את הזיכיון מנוצרי לבנוני בשם יוסוף אליאס.

* * *

בתחילה כללה המסילה בין חיפה לאל חמה 10 תחנות, שמונה מהן נמצאות כיום בשטחי מדינת ישראל. במרוצת השנים, עם ההתפתחות שחלה באוכלוסיית האזור וריבוי היישובים בעמק יזרעאל נבנו תחנות נוספות. שנות ה40 של המאה הקודמת היו שנות השיא של הרכבת ולאורכה היו כ48 תחנות!

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנת עין חרוד בתמונה משנת 1927

תחנות רכבת העמק: תחנת כרמל, המושבה הגרמנית, חיפה מרכז, המרכז, המסחרי היהודי, תחנת חיפה מזרח, משטרה, תחנת חוואסה, תל חנן, ביטחון נשר, תחנת נשר – היישוב, תחנת נשר – המפעל, משק יגור, תחנת נחלת יעקב, יגור מסילאים, ג’למי, תחנת אלרואי, תחנת קריית חרושת, תחנת כפר יהושע, תחנת כפר ברוך, תחנת עפולה, תחנת עין חרוד, תחנת תל יוסף, תחנת שאטה, תחנת ה”שדה”, תחנת בית שאן, תחנת בית יוסף, גשר, נהריים, דלהמיה (אשדות יעקב), תחנת חניית ארלוזורב, תחנת עמק הירדן, תחנת צמח, תחנת אל חמה.

תחנת חיפה

תחנת חיפה

* * *

אילו הרכבת הייתה יודעת לדבר… כמו כול דבר בארצנו לאירועים באזור הייתה השפעה רבה על רכבת העמק.

במלחמת העולם הראשונה היוותה הרכבת את אחד הנכסים האסטרטגיים שבידי הטורקים ולכן גם היוותה את אחד מיעדי ההפצצות העיקריים של הבריטים בארץ-ישראל בזמן המלחמה. למעשה בתקופה זו נעשה ברכבת שימוש צבאי בלבד.

קצת לפני כיבוש הארץ ע”י הבריטים העבירו הטורקים את השליטה ברכבת לידי הווקף המוסלמי. מטרת הטורקים הייתה למנוע השתלטות בריטית-צרפתית על המסילה, והדבר אף הגיע לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג… כפי שאתם מבינים הרכבת עברה לשליטת המנדט הבריטי (כלל הרכבת החיג’אזית חולקה בין בריטניה וצרפת) ונוהלה ע”י חברת “מסילות ברזל פלשתינה”. בתקופה זו חל גידול משמעותי במספר הנוסעים ובתדירות הרכבות. 

עם פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הפכה המסילה ליעד מרכזי להתקפות הערבים באזור. הערבים נהגו להניח מוקשים ומטענים לאורך הדבר, דבר שגרם לנזקים רבים למסילה וכמובן גרם למספר הרוגים. מספר חודשים לאחר תחילת המהומות הקימו הבריטים את “משמר הרכבת”, כוח יהודי שאומן ע”י ארגון ההגנה ותפקידו היה לאבטח את המסילה ותנועת הרכבות.

כשהחל המרי העברי בשנת 1945, היוותה הרכבת מטרה במאבק נגד הבריטים. אחת הפעולות הראשונות שבוצעו הייתה “מבצע מסיבה” (מסיבה כן, לא סבתא.. שלא תבלבלו לי…), מבצע שמכונה בימנו “ליל הרכבות”. בעקבות הפעולה הזו יצאו פעולות נוספות כגון “ליל הגשרים” ועוד.

לאחר מלחמת העצמאות שימשה הרכבת בעיקר לצורכי צבא (הסעות חיילים…), אך חוסר כדאיות כלכלית גרם לכך שבתחילת שנות ה50 הפסיקה רכבת ישראל את תנועת הרכבות במסילה.

* * *

טיול בעקבות רכבת העמק, המעוניינים בטיול משפחות יכולים לצאת סיור רכוב מתחנה לתחנה. במספר תחנות קיים הסבר ובחלקם אף מוזיאון כזה או אחר.

 

סקירה היסטורית מפורטת ניתן למצוא בערך “רכבת העמקבויקיפדיה.

טיול שבת חורפי בעמק יזרעאל- מבית שערים לטמפלרים ולקדרה של נגה

עם כותרת מפוצצת שכזאת, הציפיות הן גבוהות…אבל מכיוון שלא תמיד יש מה לומר, התמונות ידברו יותר הפעם.

יצאנו ביום שבת חורפית אך חמימה ויפה אל עבר עמק יזראעל הירוק והצונן. הפעם השכימו קום עדי וניר, מיכל ואודי, יעל ואיל, אמנון, אנוכי וההפתעה הגדולה של הטיול: יהונתן (ידוע לכולם בתור יוני).

נפגשנו בצומת אלונים לקפה וערמונים חמים ונעימים…והמשכנו לבית שערים. על מדרונותיו של היישוב העתיק חצבו תושבי בית-שערים העתיקה בכישרון אמנותי מערות קבורה מסועפות ומפוארות, בהן קברו את חכמי המשנה, נכבדי ועשירי היהודים שהגיעו לקבורה מכל קצוות המזרח התיכון. את פסלו של אלכסנדר זייד לא ראינו  (כי לינצ'י וכנופיית גנבי המתכות הסירו אותו).

התמזל מזלנו לשהות במחיצתו של מדריך משעשע בן האיזור, אבל יותר מכך התמזל מזלנו לשמוע את שאלותיו האינטליגנטיות של ניר לבנה אשר אט אט בנה לעצמו שם של מבין בהליכי קבורה וסחיבת גופות.

לאחר סיור במחילות, ומערות הקבורה המרשימות, הציקה לנו קיבתנו (ולא כי נגעלנו ממראה הקברים) ושמנו פעמינו לכיוון היישוב בית שערים ו"הקדרה של נגה". איני מתיימר להיות מבקר מסעדות וכמובן שכל מטרתינו היתה לאכול קדרה טובה בשבת חורפית ולא לטעום משלל מטעמי המקום, אבל אני אנסה את כוחי…

המקום חמים ונעים, שירי "ארבע אחר הצהריים" ברקע, הצבע השולט הוא החום של העץ, כבכל מסעדה כפרית. מנות הפתיחה שבחרנו היו מצוינות, בינהן יש לציין את הפטריות הממולאות בגבינת עזים הנימוחה בפה. המסעדה מציעה 4 קדרות: קדרת רגו עגל, קדרת עוף (שעבר עישון), קדרה צמחונית וקדרת פירות ים. אנחנו החלטנו לא לגוון יתר על המידה והתחלקנו לנו בין אנשי הרגו לאנשי העוף. יש לציין שאנשי העוף הביעו שביעות רצון גדולה יותר מהמנה מאנשי הרגו…

תוך כדי השהייה במסעדה וכנראה מהיין שנמזג כמו יין, יוני, ניר ואמנון החלו במסכת חידות הגיון…בו בזמן שעדי ואנוכי הרגשנו את הדם אוזל אט אט ממוחנו…

קינחנו את הטיול בבית לחם הגלילית הציורית, עם בתי האבן וחורשת האלונים ואלוני אבא לסיור אחר הצהריים נעים בינות בתי הטמפלרים ואף ביקרנו באחד הבתים ששכר בן דוד של מיכלול תעלול הטמפלרית.

זהו…כאן תם טיולינו שבא עלינו לטובה, עד לפעם הבאה…